פסק-דין בתיק ת"א 10776-05

בפני תביעה כספית בסך של 348,294 ש"ח שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

טענות התובעת בכתב התביעה

1.       על פי כתב התביעה, התובעת היא חברה שבבעלותה נכסי נדל"ן ועיסוקה המרכזי הוא השכרת נכסיה. נתבעת 1 שכרה מהתובעת נכס ביישוב ברקן ונתבעים 2 ו-3 הם בעלי מניות של נתבעת 1. תקופת החוזה אשר נחתם בין הצדדים הסתיימה ביום 28.2.97 ועם תום תקופת השכירות היה על נתבעת 1 לפנות את הנכס ולמסור לתובעת את החזקה בו. הנתבעת מסרה לתובעת שטרות להקלת הגביה ולשם בטחון.

2.       הנתבעים נותרו חייבים כספים לתובעת בגין אי תשלום דמי שכירות ואף לא פינו את הנכס, ועל כן הגישה התובעת את השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לגביית יתרת החוב בסך של 186,000 ש"ח. הנתבעים הגישו התנגדות בטענה כי נתבעת 1 רכשה את הנכס ולכן התובעת חייבת לה כספים בעודף, אולם טענות אלו נדחו בפסק בורר שניתן ואושר על ידי בית המשפט המחוזי אשר קבע כי על נתבעת 1 לשלם לתובעת סך של שני מיליון ש"ח כתנאי לרכישת הנכס.  

3.       בתביעה מתואר כיצד הוטל עיקול ברישום על קו ייצור לציפוי קרמיקה שבבעלותה של נתבעת 1 במסגרת הליכי הבוררות הנ"ל, כשנתבעת 1 הגישה אף היא תביעה שכנגד.

4.       מכתב התביעה עלה כי במסגרת ההליך הנ"ל העלתה נתבעת 1 טענה כי כתוצאה מהטלת העיקול נגרם נזק לה משום שנמנע ממנה למכור ציוד שעוקל ושהתובעת התנגדה באופן רשלני למכירתו. כן עולה כי נתבעת 1 טענה שכתוצאה מכך הפסידה סך של 2,250,000$ שכן נסגרה עסקה עם לקוח מהונג קונג והעיקול מנע זאת, ולתמיכה בטענה הציגה שני מסמכים: הצעתה של נתבעת 1 ומה שנחזה להיות תגובת הקניין ההונג קונגי להצעה.

התובעת טענה כי מדובר במסמכים מזויפים וכי טענות הנתבעים שקריות, שכן לו  הייתה עסקה כזאת, היו הנתבעים בוודאי מגישים בקשה לביטול העיקול בהתאם, אולם הם לא עשו כן. התובעת ביקשה מהנתבעים למשוך את התביעה הנ"ל, אולם היות שבהליך הבוררות לא נדרש מהם לשלם אגרה, הם לא עשו כן, והתובעת נאלצה להתמודד באמצעות עורכי דין מטעמה עם התביעה שכנגד הדמיונית הנ"ל ולהשקיע משאבים כספיים בהתאם. הדבר היה חמור במיוחד משום שהתובעת היא חברה ציבורית והיה עליה לדווח על התביעה, ולכן העבירה הודעה לבורסה לניירות ערך בהתאם ובעלי עניין חדשים הופתעו מתביעת הענק. בהעדר חלופה אחרת, השקיעה התובעת משאבים בתביעה שכנגד, ובין היתר שלחה חוקר פרטי להונג קונג על מנת לחקור את העניין, אשר ממצאיו עלה כי אין ברישומי רשם החברות שם שום חברה כפי שהציגו הנתבעים, אלא רק חברה עם שם דומה אבל עם לוגו שונה. כן עלה כי התנהלה שיחה עם מר KWOK שנחזה כמי שעומד מאחורי לחברה ההונג קונגית, אשר לא ידע מיהם נתבעת 1 ונתבע 2 ואמר שמעולם לא ביקר בישראל, מעולם לא שלח אישור לגבי הצעה כלשהי לרכישת ציוד מישראל, והחתימה אשר מופיעה על גבי המסמך שהציגו הנתבעים אינה חתימתו. נוסף על כך, התובעת פנתה למומחה על מנת להעריך את שווי הציוד שתואר בעסקה הנ"ל, ועלה כי מדובר בציוד בשווי 90,000$ בלבד.

5.       בעקבות כל הממצאים הנ"ל פנתה התובעת למשטרת ישראל והגישה תלונה נגד הנתבעים, ובהמשך לכך הוגש כתב אישום נגד נתבע 2. הבורר שמונה החליט כי לא ידון בעילה זו אלא לאחר סיום ההליך הפלילי, והנתבעים אשר הבינו כי ניסיונם להסתמך על מסמכים מזויפים נחשף, החליטו למשוך את תביעתם בעילה כוזבת, והוסכם כי הבורר לא ידון בה כלל.

6.       לטענת התובעת, היות שהנתבעים הגישו תביעה כוזבת ובחוסר תום לב, היה עליהם לצפות את כל הנזקים אשר נגרמו לתובעת וכוללים בין היתר, 185,328 ש"ח בגין הוצאות החוקר הפרטי, שכר טרחת עורכי דין ואובדן זמן של היועהמ"ש ומנהלי התובעת בסך של 60,000 ש"ח, תשלום למומחה שביצע הערכה לגבי שווי הציוד בסך של 2,966 ש"ח וכן סך של 100,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.    

טענות הנתבעים בכתב ההגנה

7.       בפתח כתב ההגנה הועלתה טענה שלפיה הסמכות לדון בתביעה היא של הבורר שמונה בלבד, והיות שכבר פסק בעניין, יש לדחות את התביעה על הסף.

8.       לעניין המחלוקת הראשונית בין הצדדים נטען כי לא נחתם הסכם שכירות עם התובעת אלא הסכם מכר לשיעורין בלבד, והדבר בא לידי ביטוי בפסק הבורר בהתאם. כן נטען כי היות שהעסקה הייתה של מכר ולא של שכירות, לא היה כל חוב לתובעת, ועל כן השטרות הוגשו לביצוע שלא כדין ויש לפצות את נתבע 2 בגין הנזק שנגרם לו בהתאם. בהקשר זה נטען כי לו הייתה החלטת הבורר לטובת התובעת, לא הייתה התובעת טורחת להגיש שלוש בקשות לבית המשפט המחוזי לביטולה ושלוש בקשות נוספות לבית המשפט העליון. לעניין התביעה שכנגד נטען כי הוגשה לפני קבלת ההצעה הנ"ל מהונג קונג. לגבי מר אביטל למברסקי, הוכחש כי מדובר בחוקר פרטי ונטען כי פעל ללא רישיון כחוק, ואף הורשע בדין בפרשת "הפגישה הלילית" שבמסגרתה נשיא בית המשפט העליון דאז מאיר שמגר קבע קביעות חמורות לגביו, בין היתר בנושא יושרו ונכונותו לזייף מסמכים וראיות. כן נטען כי מר למברסקי מעולם לא נפגש עם מר QWOK ולא הציג ראיה אמינה כלשהי בקשר לכך וגם לא נפגש עם אחיו. לאור זאת נטען כי אין לראות בעדותו של מר למברסקי עדות מומחה כלל. לעניין ההליך הפלילי נטען בכתב ההגנה כי הוגשה בקשה למחוק את התביעה מחוסר אשמה, והבקשה תתברר בתקופה הקרובה. לסיום נטען כי אין להכיר בהוצאות כלשהן של מר למברסקי, ובהתייחס ליתר התביעות, נטען כי הן כלליות ובלתי מפורטות כנדרש, כאשר התביעה לקבלת עוגמת נפש שמייחסת "נפש" לחברה חסרת כל בסיס.

9.       בקשת הנתבעים לדחות את התביעה על הסף בעילה של חוסר סמכות ומעשה בית דין אגב מתן פסק הבורר נדחתה במסגרת החלטתה של כב' השופטת ריבה ניב מיום 16/1/06 בתיק זה, וזאת משהוציא הבורר את עסקת הונג קונג וכל הקשור בה מחוץ לדיון שבפניו ולא דן בה בפסק הבורר.

10.   תצהירי וסיכומי הצדדים

11.   מר שלמה טיסר, מנהל ובעל השליטה בתובעת, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. כמו כן הוגש בתמיכה לתביעה תצהירו של מר אביטל למברסקי אשר ביצע את החקירות לטובת התובעת לבקשתו של מר שלמה טיסר.

12.   נתבע 2 הגיש תצהיר מטעם הנתבעים.

13.   בפתח חקירתו הנגדית של מר שלמה טיסר, אישר בית המשפט הגשת פסק דין של הרכב שופטים בבית המשפט המחוזי בע"פ 72204/06 בעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט השלום בת"פ 4161/02 בעקבות כתב האישום שהוגש נגד נתבע 2. בפסק הדין של הרכב השופטים מיום 26/3/08 שסומן ת/1, נדחה הערעור על הכרעת הדין שניתנה בבית המשפט השלום. בבית המשפט השלום זוכה נתבע 2 מעבירת זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") והורשע בעבירת שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין, בעבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיפים 415 + 25 לחוק העונשין ובעבירת בידוי ראיות לפי סע' 238 לחוק העונשין. על נתבע 2 אשר הגיש את הערעור הוטלו ארבעה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי. כן הוגש לתיק וסומן ת/2 רע"פ 4054/08 אשר הוגשה מטעם נתבע 2 לבית המשפט העליון בטענה כי בפסק הדין של בית המשפט מנוגד להלכות בדיני ראיות שנקבעו בפסיקה - בקשה שנדחתה אף היא בהחלטה מיום 10/6/08.

14.   נוסף על כך ולבקשתו של ב"כ התובעת, תצהירו של מר למברסקי הוצא מהתיק. לטענתו של ב"כ התובעת, תצהירו של מר למברסקי היה נחוץ על מנת לבסס שנתבע 2 אכן ביצע את המעשים שיוחסו לו בהליכים הפליליים השונים, אך בעקבות דחיית ערעורו של נתבע 2 בבית המשפט המחוזי וכן דחיית בקשת רע"פ הנ"ל שהוגשה לבית המשפט העליון, אין צורך בתצהירו הנ"ל. 

15.   מר שלמה טיסר נחקר בחקירה נגדית על תצהירו, ובתום החקירה שהתנהלה ביום 5/1/09, ביקש ב"כ התובעת רשות להמציא מסמכים נוספים על מנת לבסס בצורה טובה יותר הוצאות אשר שולמו למר למברסקי. ב"כ הנתבעים התנגד, ובעקבות זאת הודיע ב"כ התובעת כי בכפוף להמצאת המסמכים הנוספים הנ"ל, יוותר על חקירה נגדית של נתבע 2, בין השאר, משום שיש גזר דין אשר ניתן כנגדו, ואין לנתבע 2 כל אפשרות לסתור זאת ולהתמודד עם גזר הדין שמבסס את תביעתה של התובעת. בסופו של דבר ולאחר דיון בבקשה הנ"ל, הודיע ב"כ התובעת כי אינו מתכוון לחקור את נתבע 2 בחקירה נגדית, ויפעל בהתאם להחלטת בית המשפט שלפיה ניתן להגיש בקשה לעניין הוספת ראיות תוך 7 ימים מיום קבלת הפרוטוקול.